פסק-דין בתיק ת"ק 006118/03

1.         בפני תביעה לנזקי רכוש שארעו לרכבו של התובע בעקבות תאונת דרכים מיום 17.5.03 (להלן: "התאונה").

התובע טוען כי במועד התאונה חנה רכבו לצד הדרך.  התובע לא היה עד לתאונה והבחין בנזקים רק לאחר ששב לרכבו.

נזקי התובע מסתכמים בסך של 6,863 ש"ח לפי דו"ח שמאי; ירידת ערך 1,898 ש"ח; שכ"ט שמאי 650 ש"ח ואובדן ימי עבודה 600 ש"ח, סה"כ 15,000 ש"ח.

התביעה הוגשה כנגד שני הנתבעים אשר היו מעורבים ביניהם בתאונה, ואחד מהם הוא שגרם לנזק ברכב התובע.

בתביעה זו היה על בית משפט להכריע מי מבין הנתבעים אחראי לנזק, ומהו גובה הנזק במקרה הנדון.

2.         הנתבע 2 הגיש כתב הגנה וטען כי הנתבע 1 הוא זה שנסע במהירות גדולה, ניסה לעקוף אותו מימין, גרם לו פגיעה בדופן הימיני אחורי של רכבו והמשיך בסטיה חזקה ימינה לפגוע ברכב התובע, אשר עמד בחניה לצד המדרכה.

3.         ביום 20.11.03 התייצבו בפני הצדדים.  בפתח הדיון הסתבר כי בתאונה היתה מעורבת מכונית חונה נוספת, אשר נפגעה אף היא.  בעל הרכב החונה הנוסף, מר יובל קפלן, הגיש אף הוא תביעה לבית משפט בתביעות קטנות בפ"ת, תק 2578/03 (להלן: "תיק פתח תקוה").  תביעה זו התבררה במלואה ונגבו עדויות הצדדים, ולפיכך סוכם כי אין מקום לחזור על שמיעת העדויות לענין האחריות וכי פסיקת כב' השופט שטרסמן בתיק פתח תקוה תחייב גם בתיק זה.

לפיכך, טענו הצדדים בפני לענין הנזק בלבד והתחייבו להגיש את פסק הדין מתיק פתח תקוה, מיד כשזה ינתן.

4.         ביום 30.11.03  צרף הנתבע  2 את פסק הדין מתיק פתח תקווה.

בתיק פתח תקווה נקבע כי הנתבע 1 הוא זה שנהג ברשלנות ובמהירות והוטלה עליו  מלוא האחריות לתאונה.

לפיכך, ולאור ההסכמהה דיונית אשר התקבלה באולמי ביום 20.11.03, אני מאמצת את מסקנות כב' השופט שטרסמן וקובעת כי האחריות  לתאונה מוטלת על הנתבע 1.

5.         לענין גובה הנזק, טען התובע כי הוא משתכר כ- 500 ש"ח ליום ובשל העובדה כי לא היה לו רכב, לא עבד כמעט שבועיים.  לפיכך תבע סך של 6,000 ש"ח עבור אובדן ימי עבודה.

הנתבע 2 טען כי יש צורך בהצגת אישור רו"ח ממנו ניתן יהיה לראות אם אכן הכנסת התובע ירדה באופן משמעותי באותו חודש.  כמו כן העלה נציג הנתבע 2 טענה לענין גובה ירידת הערך.

6.         ביום 23.12.03 הגיש התובע אישור על הכנסות. האישור נוגע לתקופה שעד אפריל 2003, אולם התאונה  ארעה כאמור במאי 2003.  כל שניתן ללמוד מאישור רוה"ח הוא שממוצע רווחיו של התובע, לפני מימון ולפני מס, בארבעת החודשים הקודמים לתאונה  על  כ- 8,000 ש"ח לחודש.

אולם מכיוון שלא הובאו ראיות לחודש התאונה הרלוונטי, לא ניתן ללמוד מאישור זה אם אכן הכנסתו בחודש מאי פחתה ב- 6,000 ש"ח, לטענתו.

לפיכך, ובהעדר ראיה פוזיטיבית לכך כי אכן הכנסת התובע ירדה ב- 6,000 ש"ח בחודש מאי, ובהעדר ראיה לכך שאכן לא עבד כלל במשך שבועיים, כטענתו, ולנוכח חובת הקטנת הנזק החלה על התובע, אני פוסקת בראש הנזק של אובדן ימי עבודה סך של 750 ש"ח בלבד.

לענין יתר ראשי הנזק - בהעדר הכחשה, מוכר הנזק המתואר בדו"ח השמאי בסך 6,863 ש"ח; תשלום עבור השמאי 650 ש"ח; ובמרכיב ירידת הערך - בענין זה הוגשה חוות דעת ערוכה כראוי, אשר כללה בדיקה לפני ואחרי ביצוע התיקון.

פורטו כל הפרטים הרלוונטיים לרכב, כולל פירוט מספר ק"מ ובעלים קודמים ולפיכך עומדת חוות דעת זו בכללי ועדת ששון. לאור האמור לעיל, ובהעדר חוות דעת סותרת מטעם ההגנה, הנני מחייבת בפיצוי עבור ירידת הערך שהוכחה בסך 1,898 ש"ח.

בנוסף לסכומים הללו שנפסקו, הנני מחייבת את הנתבע 1 בתשלום הוצאות משפט, הן לתובע והן לנתבע 2, בסך של 500 ש"ח לכל אחד.  בנוסף, ישיב הנתבע 1 לתובע   סך של 150 ש"ח כהחזר חלקי של האגרה.